<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הששי</h1>
<h2>דף כ.</h2>
הדרך הששי היכא שאדם מוכר ממון שאינו שלו ובלבד שלא יתאנה באותו מכר והוי ממכרו קיים והוא על ג' דינין. הדין הא' יתומים שסמכו אצל בעל הבית מאליהם לא הניחום ב"ד אצלו אלא הם מאליהם סמכו ויש להם שום חפץ ורואה שאם לא ימכור אותו חפץ יהיה ליתומים בו הפסד ומכר אותו חפץ בלא ב"ד ובלא אפטרופוס ובלא שום אדם בעולם הרי כל מה שעשה אותו בעל הבית עשוי היכא שקבל הדמים ונזדהר מאונאה וחקר אם המכר כראוי כדגרסינן [גיטין נ"ב ע"א] הנהו יתמי דהוו סמכי גבי ההיא סבתא הוו להו תורתא שקלא זבינתה ניהלינהו אתו קרובי' לקמיה דרב נחמן אמרי ליה מאי עבידתא דזבינה אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן והא איקר ברשותא דלוקח איקר והא לא נקיטי דמי אם כן היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי א' שמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא אקני אלא בכספא. הדין השני מי שמוצא מציאת חברו ומשמרה. הדין השלישי מי שנפקד אצלו פקדון והלך המפקיד במקום אחר ואינו במקום שהפקדון שם. הוי יודע שדין האבדה ודין הפקדון שוה שאם רואה שומר אבדה או הנפקד שאותו חפץ אם לא ימכר אותו יש בו הפסד הרי אלו יכולים למכור כדגרסינן [ב"מ ל' ע"א] כדרך שאמרו באבדה כך אמרו בפקדון והשיבו פקדון מאי בעי גבי' אבדה מדעת היא ופי' רב יוסף בר חמא בשם רב ששת בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים שאם יראים על החפץ שלא יהא בו הפסד אם יעמדו אותו הוא על שלשה דינין. הדין הא' אם הוא ההפסד כדרך כל דבר שמתפסד מאליו בשהיית החפץ אצלו ובאותו הפסד אתה מוצא בתורת פקדון שני עניינים, הענין הא' כל זמן שבעל הפקדון הוא באותו מקום שהפקדון שם אין לאותו נפקד שימכור אותו פקדון בשום פנים בעולם וזהו שקראו ראשונים אבדה מדעת, אבל על הנפקד הזה להודיע המפקיד בענין הפסד החפץ ויעשה בו רצונו שלכך נקראת אבדה מדעת. הענין השני היכא שהמפקיד הלך למקום אחר או כגון שהוא נמנע מלהתחבר עם הנפקד על זה הענין אינו ראוי לנפקד שימכר אותו חפץ אלא אם הגיע ההפסד לשיעור הידוע והמבואר כדין הא כל זמן שלא הגיע ההפסד לשיעור המבואר אין עליו שיגע בו יד, כדגרסינן [שם ל"ח ע"א] המפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אבודים לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני השבת אבדה לבעלים ואמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד. ואם יש על המשיב לשאול ומי יאמר שזאת המשנה בשאין בעל הפקדון באותו מקום. יש שתי תשובות בדבר חדא שאלו היה המפקיד שם לא היה לנפקד שיגע יד בפקדונו לא בכדי חסרון ולא ביותר מכדי חסרון אלא שיודיענו ועוד דקתני באותה משנה מוכרן בב"ד ואלו היה המפקיד באותו מקום למה הוא צריך לב"ד וכי ב"ד דנין על אדם מה שראוי לעשות משלו הא אדם רשאי לחבל בעצמו הא למדת שאין המשנה הזאת שנויה אלא בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים וכל היכא שהיא פחות מכדי חסרונן לית דין ולית דיין דודאי וברור אין לו שיגע יד אבל חלקו חכמים ורשב"ג בכדי חסרונן וכדמפרש פלוגתיהו במאי פליגי רבנן סברי להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ורשב"ג סבר להפסד מועט נמי חששו ואין הלכה כרשב"ג דהא אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כחכמים. ופירוש כדי חסרונן כגון כל מיני פירות דכל זמן שהן עומדים בלא ספק שהן נפחתים בין במדתם בין במשקלם מפני שמייבשים ויש לכל מדה ולכל דבר זמן ידוע כמה הם נפחתים דלעולם בכדי הפסד הידוע אין לשומר אבדה או לנפקד שימכור אבל אם הוסיף ופיחת על החסרון הידוע כגון באורך הזמן אירע בפירות רקביבות או הפסד הדומה לו יש לשומר אבדה ולנפקד למוכרן בלבד שלא יתאנו בדמיהם והפחת הידוע בפירות אם בא שומר אבדה זו או הנפקד ועירב אותן פירות המופקדים בשאר פירותיו יש להם לחשוב הפחיתות ויקבלו הבעלים אותו פחיתות מן הדין כדגרסינן [שם מ' ע"א] המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא חסרונן לחטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור ולכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור לשעורים ולדוחן תשעה קבין לכור הכל לפי המדה והכל לפי הזמן ואמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להם לעכברים אוכלין בין מהרבה בין מקמעא אלא אינו מוציא לו חסרונן אלא לכור בלבד ר' יהודה אומר אם היתה מדה יתירה לא יוציא לו חסרונן מפני שמותירות. ויוציא לו שתות ליין ר' יהודה אומר חומש. יוציא לו שלש לוגין שמן לסאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע ואם שמן מזוקק לא יוציא לו שמרים קנקנים ישנים לא יוציא לו בלע ואלו השעורים שפי' לא תעלה על דעתך שיהו בכל מקום (ולפי הזמן) [ובכל זמן] דיש מקומות שהאוירים יפה ואין מרקבת התבואה בכ"כ ויש מקומות שמתרקבת התבואה טובא ואין לנו לידון אלא לפי שהוא בכל מקום כדגרסינן הכל לפי המדה הכל לפי הזמן וצריך שיבחן בין מרבית התבואה למעטה לפי שהמרבית לא הוי חסרונה כ"כ כדגרסינן כמה מדה מרובה אמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן עשרה כורים. וצריך נמי שיבחן בין פירות שהן בקליפיהן לפירות שאינן בקליפיהן דיש מהן שאין פוחתין כ"כ ויש מהן שפוחתים טובא כדגרסינן [שם] אורז טובא חסר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן באורז קלוף שאנו. לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זרע פשתן בגבעוליו שאנו. וצריך נמי שיבחן לענין השמרים דכל היכא שהוא מזוקק לא יוציא לו שמרים וכן נמי לענין מה שבולע החבית והוא בלע שפי' למעלה. וכל היכא שיכולים שומר אבדה והנפקד שלא ימכרו פירות לבעליהן הוא יותר יפה להם לפי שחביבות האדם על פירותיו ואעפ"י שמוסיף עליהם יותר מכדי דמיהם כדגרסינן [שם ל"ח ע"א] מ"ט אמר רב כהנא אדם רוצה בקב שלו מתשעת קבין של חברו וזה שאמרו תשעת קבין לאו דוקא שעיקרו לא הוה אלא בכדי חסרונו אלא דרך הגמרא כשרוצה להרבות בדבר פותח בלשון תשעה כמו שהוא דרך המקרא בלשון שבעה ויותר שנהגו בקבין כדגרסינן [סוטה כ' ע"א] אשה רוצה בקב ותפלות יותר מתשעת קבין ופרישות. ועוד שהרי פירשו בגמרא לענין מחלוקת בכדי חסרונן לימא פליגי דרב כהנא כי קאמר רב כהנא נמי בכדי חסרונן והא רוצה בקב שלו מתשעת קבין של חברו קאמר גוזמא בעלמא. הדין השני כגון שהוא ההפסד שאם יעכב מלמכור שומר אבדה או הנפקד אותו חפץ וישהא אותו אצלו יאסר על הבעלים בהנאה דהתם ודאי דין הוא שימכרו לאלתר קודם שיאסר עליהם כדגרסינן [פסחים י"ג ע"א] אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם א' שהפקיד דסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקה ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ושאל את ר' בשעה ראשונה אמר לו המתן שניה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו צא ומוכרו בשוק ואמר רב יוסף כמאן אזלה הא שמעתתא כרשב"ג דתנן המפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אובדין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני השבת אבדה לבעלים א"ל אביי הא אתמר עלה אמר רבה בר בר חנא אר"י מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל ימכור בב"ד וכל שכן היכא דפסדי לגמרי. הדין השלישי היכא דהויא האבדה או הפקדון דברים שהן בעלי חיים והן צריכים לה (אבל) [וחלוק] הדין על שני עניינים. הענין הראשון כגון שהן בעלי חיים שאין משתכרים (ועושים) [ואוכלין] או שהן משתכרים אבל אותו שכירות אינו מספיק במזונותיהם הרי זה ראוי שימכר כל עת ובלבד שלא יתאונה כדגרסינן [ב"מ כ"ח ע"ב] דבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו. הענין השני היכא ששכירות שמשתכרין מספיק במזונותיהם יש מן הדין על הנפקד ועל שומר האבדה שיעכבו במכירתן הזמן הידוע ולאחר מכאן מוכרים מיד ובלבד שלא יתאונה כדגרסינן [שם] כל דבר שהוא עושה ואוכל יעשה ויאכל ואפי' לעולם אמר רב נחמן א' שמואל עד שנים עשר חדש ואין לו שיטפל בהם יותר מזה הזמן. ואתה מוצא שנמכרים האבדה והפקדון שהן על זה הענין בפחות משנה והוא על ד' דינים. הדין הראשון מי שעבר עליו י"ב חדש ימכור כגון בהמה גסה כגון פרה וחמור והתרנגולת נמי כשהיא מגדלת ביצים יש לה זה הדין כדגרסינן [שם] דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהם ומניחן ואמר רב נחמן בר יצחק התרנגולת הרי היא כבהמה גסה. הדין השני כיון שעברו שלשה חדשים ימכור מיד כגון הסיחים והעגלים שהם רועים עדין לפי שטרחן יותר מפרה וחמור שהם גדולים כבר ושכירותם פחות כדגרסינן [שם] עגלים וסיחים מטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהם ומניחן ואסיקנא כגון שהם רועות. הדין השלישי יש מהם שלא יעכבם כי אם ל' יום וימכרם לאלתר כגון עגלים וסיחים שצריכים לפרנסם ועופות ותרנגולים הגדולים מהם כדגרסינן [שם] עגלים וסיחים מטפל בהם ל' יום מכאן ואילך שם דמיהם ומניחן ואסיקנא בדרברבי. הדין הד' שאין לו לעכב במכירתם יותר מג' ימים וימכרם לאחר ג' ימים מיד והוא כגון עופות קטנים והדומה להם כדגרסינן [שם] אווזין ותרנגולים וכל דבר שהוא טפולו מרובה מטפל בהם ג' ימים מכאן ואילך שם דמיהם ומניחן ואסיקנא בדזוטרי דגרסינן [שם] עגלים וסיחים אעגלים וסיחים לא קשיא הא בדרעיתא הא בדפטימתא אווזין ותרנגולים אאווזין ותרנגולים לא קשיא הא בדרברבי הא בדזוטרי. על אלו שלשה דינים שפירשנו נמכרים האבד' והפקדון. אבל אם יש שם [ב]דין ד' שהזכרנו על שומר אבדה שיכול לקנות לעצמו כגון שמצא תפילין לפי שראוי ללבישתם הילכך ישום דמיהם ויניח אותם כדגרסינן [שם כ"ט ע"ב] אמר שמואל המוצא תפילין בשוק שם דמיהם לאלתר ומניחן בראשו וזה הדין שפי' אין ראוי להיות אלא באבדה לבד. הדרך השביעי גבאי צדקה יש להם למכור מה שנתקבץ תחת ידם היכא שאין להם עניים למי שיחלקו ובשביל שלא יתאונו במכירתם ויש להם למכור הפירות ולעשות מהם דמים כדי שיהיו יותר נשמרים ועל תנאי שלא יקחו לעצמם כלום כדגרסינן [פסחים י"ג ע"א, ב"מ ל"ח ע"א, ב"ב ח' ע"ב] גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטים לאחרים ואין פורטים לעצמם, גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרים לעצמם.
